<h1>תניא רבתי סימן ס"ב</h1>
<h2>דף כד.</h2>
ובתפלת שחרית מתפלל כסדר שאר הימים ומזכירין עננו בשומע תפלה. ושליח צבור אומרה ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא. וחותם העונה בעת צרה ומושיע. ובברכת סלח לנו מאריכין ומזכירין שלש עשרה מדות בלשון תחנונים. לפי שברית כרותה להן שאינן חוזרות ריקם. שנאמר (שמות ל"ד) הנה אנכי כורת ברית. ואומר סליחות ווידוים מעין המאורע כמנהג הכנסת. ונופלים על פניהם, ואומרים זכור ברית בנפילה על אפים מוטה לצד שמאל. ואחרי שגמר הזכור ברית יושב החזן בארץ לפני הארון ומתחיל ואומר תחינה המסודרת ליום. ואם הוא יום שני וחמישי אומרים אבינו הרחמן. אבל אין אומרים ועתה ולא הוידוי לאחר שהסדיר החזן שמנה עשרה, שכבר אמרוהו בתוך סדר הסליחות. ואם יש בכנסת ברית מילה כבר כתבנו שאין למעט בסליחות ובי"ג מדות. אלא שאין נופלים על פניהם. ואומרים קדיש עד לעילא. וקורין בתורה שלשה בני אדם בפרשת כי תשא ויחל משה. הכל כמו שכתבנו. ומסיימין תפלתן כסדר שאר הימים. ובמנחה מתפללין כשאר הימים. ואומרים ברכת כהנים. ובתפלת ערבית אין צריך להזכיר עננו. בתנחומא פרשת וירא אליו. מנין סמכו הדורות שיהו מתענית בשני ובחמישי. אלא כשעשו ישראל את העגל עלה משה בחמישי וירד בשני. לפיכך התקינו חכמים שיהו מתענין בחמישי ובשני בעליתו של משה ובירידתו. ויש נותנין סימן (ישעיה נ"ה) דרשו ה' בהמצאו. ב' וה' מצאו. והן ימים שבית דין שלמעלה ובית דין שלמטה שוין. ויחיד המתענה תענית חלום או בכל ענין שיתענה. מתפלל עננו כמו בתענית צבור. ואפילו בשבת וביום ראש חדש רשאין להתענות תענית חלום. דאמרינן יפה תענית לחלום כאש לנעורת. ובו ביום ואפילו בשבת. וצריך לישב בתענית למחר ביום ראשון עבור עונג שבת שמיעט כדי שיתכפר לו. והמתענה בשבת או ביום טוב תענית חלום. אומר אחר תפלתו אלהי בזמן שבית המקדש קיים וכו'. ואינו אומר עננו. כך מצאתי בשם רבינו שמואל בן רבינו דוד ז"ל שקבל מרבותיו.
<h2>דף קנג.</h2>
לעולם ישתדל אדם לעשות תשובה ולנער כפיו מחטאיו. כדי שאם ימות יהיה בעל תשובה ויזכה לחיי העוה"ב. לעולם יראה אדם עצמו כאלו הוא נוטה למות ושמא ימות [שלא] בשעתו. ונמצא עומד בחטאיו בלא תשובה. לפיכך ישוב מחטאיו מיד. ואל יאמר כשאזקין אשוב. שמא ימות טרם שיזקין. הוא ששלמה אמר בחכמתו (קהלת ט') בכל עת יהיו בגדיך לבנים. ותנן רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך. ושאלו תלמידיו את רבי אליעזר. וכי אדם יודע באיזה יום ימות ויעשה תשובה. אמר להם כל שכן שצריך לשוב. ישוב היום שמא ימות למחר. שמעינן מינה שכל מי ששב בלבו תשובה גמורה אפילו סמוך למיתתו הרי היא תשובה גמורה ומתכפרין לו עונותיו. ודוקא בעבירות שבין אדם למקום. אבל בעבירות שבין אדם לחברו אין מתכפר לו עד שירצה את חברו ויפייסנו וימחול לו. לפיכך מי שחטא לחברו, בין בדברים בין בממון בין שחבל בגופו. אל יאמר למחר ארצנו ואפייסנו, שמא ימות קודם שירצנו ונמצא עומד בחטא גדול.
